דעות ב-60

עם יד על הלב הייתם עושים את זה שוב? הרי מאז אותו קליק גורלי במצלמה הפכתם להיות "האלה מהכותל". כל ראיון עבודה שהכישורים שלכם הפכו בו לזניחים כשהבינו מי אתם, כל שיחת חולין שהסתיימה והתחילה ב 'וואלה? זה באמת אתה?', כל השנים בהם למרות כל הפסגות אליהם הגעתם התייחסו אליכם רק כ 'חבר'ה מהכותל'. אז האמת מה אתם אומרים, היה שווה?

התרגיל המסריח-מבריק, היה מהלך פוליטי מבריק. בהתחשב בעובדה שבמשך שבועות מדינה שלמה תהתה על מה בעצם הולכים לבחירות, מוזר שאף אחד לא חזה בעצמו את המהלך הזה. לרגע חזרתי לילדות, אל מעשיית "בגדי המלך החדשים", המלך רוצה בחירות ואף אחד לא יגיד לו שאין בהן צורך. די מטריד לגלות שבמקרה זה דווקא נתן אשל הוא זה שקם וצעק "המלך הוא עירום".

אומרים האומרים: אם בסקר הבינלאומי הענק של בי-בי-סי ישראל במקום השלישי ברשימת המדינות השליליות, יש מקום לחשבון נפש. ואני אומר: אילו היינו במקום העשרים, אחרי מדינות כסוריה הרצחנית, רוסיה הדורסנית וונצואלה המחרחרת, בהחלט היה מקום שנעשה חשבון נפש מדוע אנחנו נתפסים כה שליליים. אבל דווקא מפני שאנחנו במקום השלישי, אין לנו שום סיבה לחשבון נפש. למשתתפי הסקר, וגם לבי-בי-סי, יש.

סליחה. טעיתי. שכחתי איך השנים הכו בכם, בגזרה, בזיכרון וגם בעניין הציבורי. פעם הייתם הדבר החם ביותר בשוק הרעיונות: הכיבוש או השחרור של הקיר שלכם יחד עם שלל ההתנחלויות שלו היו סלע קיומנו ומכירת עיתונינו. השבוע למדתי שבשביל לגרוף קצת לייקים צריך ללכת עשרים שנה אחורה, למלחמה אחרת. הכיבוש היום זה כבר קשקוש. אבל הנכבה? זו כבר חרטא אחרת לחלוטין.

לא במקרה זכתה תמונת הצנחנים להפוך למייצגת הרשמית של מלחמת ששת הימים. גם צנחנים, גם יפים וגם בוכים, זה לא דבר שלמראהו אפשר לעמוד מנגד, ובטח לא כשאתה אישה. וכשהם עומדים שם יפים ובוכים, זה כל כך אמין ונוגע. האם בכלל היינו זוכרים אותם לו הם היו "סתם", שיריונרים מפוהקים מחוטטי פנים? למי שמשתמש ביופיו להפקת רווחים יש כינוי ידוע.

"מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?" – הקב"ה ביקש מהמלאכים לנהוג ברגישות, כשהטביע את המצרים בים סוף. הבוקר, קובע 'הארץ' שיש "לכבד את יום הנאכבה" כי "הוא חלק בלתי נפרד מתקומת ישראל". מילא לא לשיר, אבל להזדהות עם הפסד האויב שפתח נגדנו במלחמת-שמד?! אגב, מעניין מה חושב 'הארץ' על השירה שאמרו סטודנטים ערבים באוניברסיטת ת"א בעת צפירת יום השואה.?

יש רגעים שאנו לא מצליחים להבין את גודלם, אך נשמתנו מבינה והבכי יוצא מהנשמה. "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי". אתם השפחות ראיתם מה שלא ראו הרמב"ם, רש"י, וכל חכמי ישראל באלפיים השנים האחרונות. הייתם עדים לרגע מכונן בהיסטוריה שלנו כעם וכמדינה. ואני הקטן שנולד רק ב77' לא אהייה ציני ולא אצחק על זה שהצנחנים בוכים. משתתף בתחרות 'שישים מילים לצנחנים הבוכים'.

פעם הייתם כל כך צודקים. ויפים. וגם די פוטוגניים. כמו המלחמה כולה, שר הזמן (או הצלם) שם אתכם בזמן הנכון ובמקום הנכון בשביל להיכנס להיסטוריה. אז, בתמונה ההיא, הייתם מלאי פוטנציאל. אחרי שישה ימים ביוני הכל היה אפשרי. כשאתה נלחם בלי קסדה, מה כבר יכול להפחיד אותך? אז, שמך עוד לא הופיע ב'תקדין', או בהאג. אז, עוד ידעת להביט למעלה. משתתף בתחרות 'שישים מילים לצנחנים הבוכים'.

היום פורסם שלמעלה משבעים אחוזים מהרכבים שנגנבים בישראל מועברים לגדה, מפורקים וחלקיהם נמכרים ל….ישראלים! מסתבר שרבים מאיתנו חפצים בחלפים זולים, וזה בדיוק מה שמעצים את תעשיית ה'משחטות'. במחזה "כולם היו בני" של ארתור מילר מסופר על תעשיין תאב בצע, המוכר לצבא חלקי מטוסים פגומים בזמן המלחמה. הטרגדיה היא, שבנו הטייס מתרסק במטוס שבו חלקים אלו גרמו לכשל. האם נשכיל להבין?

לנתניהו יש היום כוח פוליטי גדול מאוד. מה הוא מתכוון לעשות? האם הוא ינצל את ההזדמנות לתיקון עיוותים מהותיים במדינה כגון העדר המשילות בפריפריה, או החזרת הרשות השופטת למימדיה הטבעיים? ישנה סכנה שעם האכילה יבוא התאבון ואט אט הממשל יתחזק על חשבון חירויות הפרט. במקרה כזה, אסור לנו לשבת בחיבוק ידיים. ידעו מראש הנוגעים בדבר שהבסטיליה יכולה לחזור על עצמה…

חיים רמון חוזר שוב ושוב על מנטרת הכזב – מפלגת ה"מרכז". הוא הקים מפלגת "מרכז", מאמין ברעיון של מפלגת "מרכז", יעזור למי שיקים מפלגת "מרכז". "קדימה" לא התרסקה כיוון שנכנסה לממשלה, אלא נכנסה לממשלה כיוון שהתרסקה. היא התרסקה, כי אי אפשר לשקר לכל האנשים כל הזמן. חיים רמון הוא "מרכז"?! אם כן, כבר יש בישראל מפלגת מרכז, ובראשה עומדת זהבה גלאון.

להפגין על מחיר הקוטג'? אז תרוויחו עוד כמה אגורות…? אהבלים, תתחילו לארגן לכם בראש את סדר העדיפויות האמיתי של חייכם! הבריאות היא זו שאמורה לבעור בעצמותיכם (המדולדלות סידן עקב התרופות שדוחפים לכם). איך זה שלא נשמע השבוע רעש הקמת בריקדות ברחוב, כאשר נודע שמנכ"ל משרד הבריאות לשעבר ומנהל בית החולים איכילוב בהווה, פרופ' גבי ברבש, מכהן כדירקטור באחת מחברות התרופות?!

מילא אנחנו, הציבור חסר המודעות הפוליטית [או: הציבור שעדיין מגיש לחי כל 4 שנים] חשבנו באמת להכין תעודת זהות, לעמוד בתור, ולבחור מי יאכזב אותנו בשנים הבאות. אבל ממש לא מובן איך נפלה משטרת ישראל בתרגיל הזה? האם כל מומחי הקרימינולוגיה יצאו לחופשה מרוכזת יחדיו? איך היא פרסמה, כמו לפני כל בחירות, שהנה "בימים הקרובים יוגש כתב אישום חמור כנגד אביגדור ליברמן?".

בפעמים רבות עורכים, שדרנים וכתבים הולכים לישון בלי שיש להם על מה לדבר או לכתוב למחרת בבוקר, ופתאום בהבלחה מהירה אחת הכל משתנה. הפעם זה אפילו לא אסון. זוהי שעתם היפה. קמים מוקדם ומתחילים לעבוד, תיקים נשלפים, הארכיון נפתח והטלפונים לא מפסיקים לצלצל. לכולם, אבל ממש לכולם, יש מה להגיד, והרבה. תשכחו מ-60 מילים… זה יהיה קרוב יותר לשישים אלף.

בשבועיים האחרונים תמהו כל הפרשנים מה פתאום רצים לבחירות. מהלך מוזר ותמוה, שהתברר רק עתה כמיקסום יכולתו של ביבי במשא ומתן מול מופז: הבחירות יעלו לך ביוקר רב, עדיף שכבר תצטרף לממשלה, גם אם זה בלי שום תיקים, ובלי שום רווח פוליטי כמעט מלבד עצם ההישרדות. זיגזג? שום זיגזג. רב המכר "אמנות ניהול המשא ומתן" מאת נתניהו יוצא כעת לאור.